יום שני
היום הרגשתי מאוד רע.
הטלויזיה שהדלקתי לילה קודם נעלמה, וחשבתי שזה לא-נורמלי.
אתמול באננס היא אמרה לי שאני מעצבן אותה ורציתי לחתוך אותה לחתיכות קטנות אז לא אמרתי לה כלום.
בדרך למכולת ראיתי את הדס אבל העמדתי פנים כאילו אני אוכל סרטים והתחלתי לבכות.
מה אני שומע היום:
שירלי מנסון יודעת מה היא שווה ואפשר לשמוע את זה בכל שיר ושיר.
שוב פעם ראיתי את הקבצן המחוק הזה עומד באמצע הכביש ומסתכל על כולם במבט מלנכולי וחשבתי שאני הולך לירות בעצמי.
קיבלתי היום מכתב מרשות השידור, מסתבר שהם חושבים שאני לא בסדר.
לפעמים אני יושב וחושב על החיים שלי, ועל מה שיקרה עוד רגע ואני אומר לעצמי מה יהיה איתך בן-אדם.
נקווה שמחר יהיה כמו אתמול.